אחד/ת מכל שבע/ה ילדים וילדות עברו גילוי עריות.
אחת מכל חמש ילדות עוברת פגיעה מינית.
המרחב המשפחתי נתפס כמקום מגן ומוגן, אך מתקיימת נקודת עיוורון אל מול הכתם שנותר מהפגיעה המתרחשת בתוך מרחב זה. קולן של ארבע נשים נישא במרחב ומבקש לבטא את תחושותיהן, סיפורן ורגשותיהן. העדות היחידה והעדות הקבוצתית מבקשות לבטא במילים את הפגיעה, זו שאינה ניתן להסביר ולכמת, זו שיוצרת לעיתים קרובות פיצול בין התודעה, הרגש והגוף.
הזמן חולף ואיתו הכתם מתבהר, האישי הופך לקבוצתי ואט אט נחשף עוד פן מן האישה ומן הפגיעה, כל אחת ודרכה שלה אל עבר ריפוי.
העבודה אינה זו המופיעה בחלל אלא במפגשים האנושיים שבדרך בשיחות ועדויות המתלכדות לפס קול יחיד המייצג את קולן של רבות.
תודה לרוחמה, לרונה ולשחר.
מנחה: איה בן רון
