הבחירה הוא המיצב השלישי והאחרון בסדרת עבודות העוסקת בנושא אימהות, היריון ולידה, המשכיות ומוות. שתי העבודות הקודמות: היושבת על המשבר, ומנעי קולך מבכי, היו עבודות רטרוספקטיביות, המביטות לאחור בזמן, ומבקשות להציב בחלל שאלה, אך לא בהכרח להשיב עליה. עבודות אלו מבכות החלטות שעסקו במושגים של מוות וחיים, ובעיקר מנכיחות את שאלת האימהות בעידן הנוכחי – את הרצון העז ליצור חיים, ועמו את הקונפליקטים הכבדים לגבי מהות האישה, ובייחוד: האם אימהות היא מהות הכרחית לאישה, לכל אישה?
במיצב הבחירה אני משתמשת בבטון ובברזל ומפסלת בחומרי הבנייה את כמיהתי להיות אם, ובו בזמן את החרדה הטמונה בכמיהה זו. הדימוי הוא של אישה הרה בעת לידה, גודלו המקורי של הפסל, הוא כמעט פי שלושה מגובהו ורוחבו של אדם, ונעשה בשפת הביניין והאדריכלות, הפסל עשוי בטון עם קונסטרוקציה פנימית עשויה צינורות ברזל הנחשפים בתהליך של שבירת הפסל, הנגלה בעבודת הווידיאו הצמודה למיצב.
בפרויקט אני מציגה את שאלת הרצון שלי אל מול הנורמות של החברה, את הדואליות בין תפקיד גברי לנשי, אני מתאימה את השפה הפיסולית שלי לתהליך אותו אני מבקשת מהצופה לחוות ובכך מעמתת את הצופה עם הכאב הפרטי שלי, ומראה כיצד אקסיומה חברתית של בניית בית, מחויבות ולידה, מולידה בחירה של פירוק ריסוק והרס.
בתהליך בניית הגוף האימהי, בתהליך הפירוק, ותוך כדי שימוש בטכניקות ובחומרים המיוחסים לפעולות גבריות – אני נחלצת מהתפיסות הדיכוטומיות של מהו גברי ומהו נשי. מיהו המפרה ומיהי המופרית ובכך אני בונה קרקע פורייה לעתיד.
מנחה: חנאן אבו חוסיין
